תת פעילות של בלוטת התריס

 
 

תת פעילות של בלוטת התריס
תת פעילות של בלוטת התריס יכולה להיות מצב מולד או נרכש.
כיום מתבצעת סקירה של כל הילודים לתת פעילות מולדת של בלוטת התריס על מנת למנוע סיבוכים שמחלה זו עשויה לגרום, ביניהם התפתחות של פיגור שכלי. תת-פעילות מולדת של בלוטת התריס נגרמת על ידי פגם אנזימטי מולד או טיפול הורמונלי באם. במרבית המקרים יהיו לכך סימנים כבר בלידה.
הסיבה הנפוצה יותר לתת פעילות נרכשת של בלוטת התריס בילדים היא מחלת השימוטו המופיעה במהלך הילדות או ההתבגרות בילד שהיה קודם לכן בריא.
מהי מחלת השימוטו ?
מחלת השימוטו היא מחלה בה מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התריס וגורמת להרס של הבלוטה. בעקבות כך מתפתח מצב של תת פעילות הבלוטה. מחלת השימוטו תופיע ב-5-10 ילדים מתוך כל 1000 ילדים.
המחלה נפוצה יותר בבנות וקיימת פעמים רבות נטיה משפחתית למחלות של בלוטת התריס או מחלות אוטואימוניות בכלל.
מהם התסמינים של מחלת השימוטו ?
השלב הראשון במחלה מתבטא בהרס חלקי של הבלוטה ודווקא בסימנים של יתר פעילות הבלוטה שעשויים לכלול עצבנות, הזעה ופעילות יתר. בהמשך יש הופעה של הגדלת הבלוטה וזפק. במרבית החולים לא יופיעו תסמינים של תת פעילות הבלוטה, אולם באם יופיעו הם כוללים פגיעה בהתפתחות הילד (בעיקר בהופעה בגיל מוקדם), מראה בצקתי של העור, עצירות ועייפות מוגברת. המחלה עשויה לגרום לעצירת הגדילה.
כיצד מאבחנים את המחלה ?
המחלה מאובחנת בעזרת איתור של שינויים בפעילות בלוטת התריס, ורמות גבוהות של TSH ועליה ברמות נוגדנים נגד הבלוטה בבדיקות הדם. לעיתים רחוקות יהיה צורך בביצוע בדיקה מיקרוסקופית של חלק קטן מהבלוטה המוצא בהרדמה מקומית קלה.
כיצד מטפלים במחלה ?
במקרים בהם מופיעים תסמינים של תת פעילות הבלוטה, או במקרים בהם הבלוטה גדלה מאוד יש צורך בהתחלת טיפול על ידי מתן תחליף להורמון בלוטת התריס החסר- בעזרת כדורים בשם אלטרוקסין. המינון הנדרש יקבע על ידי הרופא בהתאם לתגובת הילד לטיפול.
 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר